תולדות הפקולטה לרפואת שיניים

סדר השתלשלות האירועים

 

הצורך בהקמת בית ספר לרפואת שיניים היה ידוע עוד לפני קום המדינה, טרם פתיחתו של ביה”ס לרפואה של האוניברסיטה העברית.

1945  

מינתה הסתדרות רפואת השיניים היהודית בארץ ישראל ועדה לתכנון בית ספר לרפואת שיניים העתיד לתפקד במסגרת הפקולטה לרפואה המתוכננת.
 
1944

בכינוס השנתי של אחוות אלפה אומגה שהתקיים בניו יורק, למדו מפי ד”ר ברנהרד גוטליב על הצורך בהקמת בית ספר לרפואת שיניים. ד”ר אירווינג גולדשטיין מאטלנטה, ג’ורג’יה, מינה את אברהם כהן מפילדלפיה, בעבר נשיא האחווה, ליו”ר הראשון של
 ה - Palestine Dental School Committee.
 
1946

נסע ד”ר שמואל לוין - אפשטיין (שהגיע לפלסטינה ב - 1918  כאחד מ -44 חברי היחידה הרפואית של יהדות אמריקה, אשר בנו את היסודות של האודונטולוגיה המודרנית בארץ) לארה"ב לפגוש את מנהיגות אלפה אומגה ולבקש את פעולתם המיידית להקמת בית ספר לרפואת שיניים.מאז, על אף המרחק הגיאוגרפי, ועדת התכנון של חברת אלפה -אומגה וועדת התכנון של הסתדרות רפואת השיניים היהודית בארץ ישראל, פעלו בתיאום מרבי.
 
1947

הייתה הסכמה כללית בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, שיש להקים בית ספר לרפואת שיניים עם הפעלתו של ביה"ס לרפואה.
מלחמת השחרור, ב- 1948 , קטעה את בניית ביה"ס לרפואה בהר הצופים. כשהסתיימה המלחמה, לא ניתן היה להשתמש יותר בבית החולים בהר הצופים. "הדסה", וגם האוניברסיטה העברית, המשיכו לתפקד באכסניות בלתי מתאימות, שהיו מפוזרות בכל העיר.
 
 
1949

כאשר "הדסה" והאוניברסיטה העברית החלו לפעול למען הקמת מרכז רפואי חדש בעין כרם, נפגשו נציגים של אחוות אלפה אומגה עם הנהלת "הדסה" ואגודת חברי האוניברסיטה העברית, במטרה לתאם מאמצים על מנת לרכוש מתקנים לרפואת שיניים. במקור, אחת משתי הקומות של הבניין המוצע, אמורה הייתה לשמש כקליניקה דנטאלית. למטרה זו, לקחה על עצמה אלפה אומגה לגייס סכום התחלתי של 300,000 דולר.
 
בינתיים, בהמלצת נשיאת “הדסה” לולה קרמרסקי, נשיאת “הדסה” בעבר מרים פרוינד, והמנהל הרפואי ד”ר קלמן מן, הסכימה “הדסה” להקצות מקום לבית הספר לרפואת שיניים, שיפעל באופן זמני במרכז הבריאות שטראוס  בלב ירושלים.
 
בראש ביה”ס עמד פרופ’ א. שאקי, שכיהן בתפקיד זה בשנים 1964-1954. בשנת 1964, כאשר הוענק לביה”ס מעמד של פקולטה, נבחר פרופ’ שאקי כדיקנה הראשון, וכיהן כדיקן עד שנת 1969.
 
“הדסה” לקחה על עצמה את הנטל הכספי של אחזקת הקליניקה ותשלום המשכורות של צוות המורים הקליניים. בינתיים, החלה אלפה אומגה לפעול להשגת מימון להקמת משכן קבוע לביה”ס לרפואת שיניים. המזכיר הארצי של האחווה, ברנרד גרובר, התמנה כיו”ר בית הספר לרפואת שיניים, הרי סלדין כיו”ר לתרומות מיוחדות וברנרד ספירו כסגן יו”ר.
 
1952

בעת הכינוס הבינלאומי ה -11 של .F.D.I.  בלונדון, התארגנה פדרציה עולמית למען הקמת קליניקה דנטאלית בישראל, במטרה לצייד ולתחזק קליניקה זמנית באוניברסיטה העברית, עד שתתאפשר הקמתו של בית ספר לרפואת שיניים קבוע.
 
1953

תרמה אלפה אומגה 30,000 דולר לקרן (גם הסתדרות רופאי השיניים בישראל, ומשרד הבריאות תרמו לקרן זו( כדי לאפשר את קיום הכיתה הראשונה בת 15  תלמידים, בבית ספר זמני לרפואת שיניים. מתוכם, 12  תלמידים סיימו את לימודיהם ב - 1959 .
 
1958

כאשר התברר שהמקום המוגבל שהוקצה בבית הספר לרפואה לא מספיק, תרמה אלפה אומגה לאוניברסיטה העברית 300,000 דולר מתוך 1,500,000  דולר שהיו דרושים להקמת בית הספר. הקמת הבניין בן 4 קומות החלה ב -1962  והושלמה ב-  1964 . הבניין, שהקמתו התאפשרה הודות המאמצים הבלתי פוסקים של אנשי אלפה אומגה, בעיקר הרי סלדין וברנרד גרובר, ובנדיבותו הרבה של המוסד הניו -יורקי על שם קפלן, הוקדש באופן פורמאלי ב -11 באוגוסט, לכבודם של אידה ומוריס לוין.
 
לאחר פתיחת בית הספר, גדל באופן ניכר מספר התלמידים.(42 סיימו לימודיהם ב -1977, לעומת 12 ב – 1959). גידול זה חייב תוספת לבניין הקיים, על מנת להקים קליניקות נוספות ולאפשר תוכניות חדשות להוראה. כמו כן החלו תוכניות של לימודי המשך בכל שטחי ההתמחות.
 
למרות היותו מוסד צעיר, נתברך המוסד בצוות יוצא מן הכלל, שהצליח בפרק זמן קצר ביותר ליצור מוניטין בינלאומי של מצוינות.
 
לבוגרי הפקולטה לרפואת שיניים בירושלים, היה תפקיד ראשי בהקמת ביה”ס לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב. כן מכהנים חלק מבוגרי הפקולטה כדיקנים ו\או מנהלי מחלקות בפקולטה לרפואת שיניים בירושלים.

 

במשך שנות קיומה של הפקולטה כיהנו כדיקנים:

(1964 – 1969)
פרופ’ א. שאקי
(1969 - 1973)
פרופ’ י. לוין אפשטיין
(1973 - 1976)
פרופ’ מ. אולמנסקי
(1976 - 1979)
פרופ’ י. גינזבורג
(1979 - 1983)
פרופ’ י. שרב
(1983 - 1986)
פרופ’ ב. עזז
(1986 - 1990)
פרופ’ א. גרפונקל
(1990 – 1993)
פרופ’ א. שטייר
(1993 - 1999)
פרופ’ א. שטבהולץ
(1999 - 2005)
פרופ' י. מן
(2005- 2013)
פרופ’ א. שטבהולץ
( 2013 - )
פרופ’ א. פלמון